השנה החולפת תיזכר כשנה מיוחדת בתולדות האנושות. השנה, בעקבות וירוס הקורונה, עצרנו לזמן מה והתבוננו לתוכנו, לא בטוח שאהבנו מה שראינו אבל אין ספק שכל
בתקופה האחרונה ואולי בהשראת הקורונה חזר לעניינים הסגנון הבוהמייני. סגנון בוהמי הוא חסר דאגות וצבעוני והעניין המרכזי בו הוא יצירת בלגן תכליתי. אם את אוהבת
בשבילי, ראש השנה תמיד היה חג לילדים. תפוח בדבש ושירים יפים. אף פעם לא הקדשתי לו הרבה מחשבה. השנה יש משהו אחר באוויר, באוירה. אין
אם יש משהו באנושות ככלל, ובעם הישראלי בפרט, זה עזרה הדדית. כשאנו עוזרים זה לזה אנו מקיימים מצווה גדולה של קדושת החיים. אנחנו לא ממש
האדם, באשר הוא, רוצה לדעת מה משמעות החיים ומטרתם, למה באנו לעולם הזה והאם באמת יש לכך הסבר שניתן להבין. בכל הדתות והאמונות מסבירים את
אתם בטח מכירים את המשפט הזה – "הכל בעיני המתבונן". בדרך כלל אנחנו משתמשים בו כשאנחנו רוצים לבטא דעה הפוכה מזו שנאמרה. כלומר, המשפט הזה