בשבילי, ראש השנה תמיד היה חג לילדים. תפוח בדבש ושירים יפים. אף פעם לא הקדשתי לו הרבה מחשבה. השנה יש משהו אחר באוויר, באוירה. אין הרגשה חגיגית ומשפחות מורחבות לא ישבו ביחד סביב אותו שולחן ויותר מכך, כל אחד יסתגר בביתו עם עצמו. משהו גדול קורה והחיים משתנים באיזו צורה מהותית שכרגע אנחנו לא מבינים. לעומת שנים אחרות שעברו להן ביעף, השנה הנוכחית תזכר לעד. אני מאמינה שהשנה הקרובה תהיה אפילו יותר. אבל איזה שינויים היא תביא לנו לחיים? והאם יש סיבה לשמחה? 

חגי ישראל הם סימנים לתהליך השינוי הפנימי שכל אדם יעבור במסעו הרוחני. ראש השנה פירושו תחילת השינוי הרוחני. רוחניות, מבחינת חכמת הקבלה, היא המעבר של האדם מאנוכיות ורצון לשלוט ולנצל אחרים לאהבת הזולת והבריות. אולי דווקא השנה יש סיכוי גדול לתחילת השינוי לטובה.

אם אנחנו רוצים באמת שנה טובה אנחנו צריכים להבין מה היה לא בסדר בזו שהסתיימה. כשמסתכלים בכנות, על החודשים האחרונים רואים הרבה רוע יוצא החוצה, הרבה דברים איומים שאנשים עשו לאנשים אחרים. התעללות בחסרי ישע, אונס ושנאה. מצד שני,  ראינו הרבה מעשים טובים ויפים של אנשים שמנסים לעזור ולעשות טוב לאנשים אחרים. ממש בכזו קיצוניות. כאילו מבקשים מאיתנו לבחור – איזה אנשים אתם רוצים להיות? באיזה חברה אתם רוצים לחיות? יש בכם פוטנציאל גדול לרוע או לטוב – תבחרו! 

מה באמת חסר לנו בחיים כדי שהם יהיו טובים? 

נכון יש קורונה אבל בינינו המחלה היא לא המגיפה הכי גרועה שיכולה להיות והיינו יכולים בקלות להתגבר עליה כבר מזמן אם רק האנשים בארץ היו שומרים על הכללים ובאופן כללי, מתחשבים ושומרים אחד על השני. נראה יותר שהקורונה מתפקדת בפועל כראי לכל החולי שקיים בחברה. למצב החברתי האמיתי בישראל. בבירור אפשר לראות איך היסודות הערכיים ועד הקשרים הכי בסיסיים שלנו כאנשים , פשוט לא טובים. אבל  זה גם אומר שיש לנו סוף סוף הזדמנות לתיקון. לאיזון, לבריאות.

תמיד סיפרו לנו איך בתקופת החגים השמים פתוחים והכל אפשרי, נכון? אז בואו ננסה! ניקח את התפוח – האגו הנפוח, נטבול אותו בדבש ונמתיק את החיים שלנו בחיוביות ובחום אנושי. "הימים הנוראיים" – שבהם הטבע מראה לנו את כל הדורש תיקון בינינו – יכולים להגמר עכשיו אחרי שראינו באמת מה רע, ולעבור לשלב הבא.

נזכה להיות לראש ולא לזנב – נוביל בעצמנו את תהליך השינוי החיובי, ולא נצטרך עוד "מכות' וצרות" מהטבע שבוודאות בדרך. אין צורך בסבל נוסף שיוריד אותנו לברכיים שיכריח אותנו לעשות  מה שממילא הלב שלנו כל כך רוצה – רוגע, שלווה, בטחון, רעות. קירבה לבבית חמה. בואו נבחר,למרות הכל, אחד בשני. בואו ננקה מהחיים שלנו ומהקשרים בינינו כל מה שמיותר ולא בריא וננצח ביחד הכל.  תכנסו – https://dotelaviv.co.il