חופשה בימי קורונה

אז החלטנו לצאת לחופשה! כן כן, חופשה בימי קורונה. אין מה לעשות. כשסגורים בבית אחד שני הורים + שני ילדים היפר אקטיביים + שכנה שלא שומעת טוב וסף הסבלנות רק עולה ועולה כמו מפלס הכנרת אז החלטנו – פיקוח נפש דוחה קורונה – אנחנו יוצאים לחופשה. אחרי שחו"ל נשלל כמובן על הסף והבעל שם טוב שיחיה, העדיף מקום פתוח ולא מלון, סגרנו כמה ימים בכפר נופש על גדת הכנרת. 

כשסיפרתי ללקוחות שלי שאני נוסעת (כן, גם אני עצמאית) הם הרימו גבה ואחד אפילו הפליא והוסיף – וואו, איזו אמציה את!! אם עד לאותו רגע חייתי באשליה שהכל יהיה בסדר פתאום החשש החל לצעוד לעברי. החלטתי שאני מתעלמת ממנו בהפגנתיות וממשיכה בתוכנית כמתוכנן. 

כשהגענו למקום קיבלו אותנו בשמחה ובמסכות, הסבירו לנו את כל הכללים וההנחיות להתנהלות במקום ושחררו אותנו לחדרנו. 

מה אני אגיד לכם. זו הייתה אחת ההחלטות הכי נכונות שעשיתי בתקופה האחרונה. נכון, צריך לשים לב יותר לעניין הריחוק החברתי, בחדר האוכל מסתובבים עם מסכה ושוטפים ידיים בתדירות יותר גבוהה אבל שמתי לב שכשרוצים משהו – זה אפשרי. פתאום אנשים מסוגלים להתחשב אחד בשני, לא נדחפים בתור למזנון, ממתינים בסבלנות ליד מכונות הקפה או הגלידות. יש סדר, יש רוגע, אף אחד לא בלחץ. כאילו אנשים הבינו שאין ברירה – הווירוס הזה פה והוא לא הולך להיעלם בזמן הקרוב כך שאם אנחנו רוצים להמשיך לבלות, ליהנות או סתם לחיות אנחנו חייבים להתחשב בסובבים אותנו. אין ברירה. אחרת ייאלצו לסגור שוב את כל המדינה ואם היה קשה בסגר הקודם, סגר נוסף ימית עלינו אסון כבד מנשוא מהבחינה הכלכלית. 

אנשים הבינו שגם אם אין כאן יותר מדי אהבה אחד לשני, אנחנו תלויים אחד בשני. נגמרו הימים שהיה אפשר להתנהל מבלי לשים לב לסביבה שלך. לאנשים נפל האסימון שהם לא לבד בעולם וגם אם ההתחשבות שלהם באחר נעשית מתוך פחד או הכרח סביבתי זה עדיין גורם להם לשנות את ההרגלים שלהם.