מעניין מה היה אומר לנו הבאבא-בובה היום

לאחרונה, ציינו 30 שנה למלחמת המפרץ. לאחר שעיראק פלשה לכווית יצאו בעלות הברית בראשות ארה"ב להתקפה נגדה. במהלך כל התקופה, שערכה בסביבות חודש וחצי, עיראק שיגרה טילים לעבר ישראל אשר לא הגיבה, לבקשת ארה"ב. 

מצחיק שהיום אנחנו רגילים, אם אפשר לומר זאת, שמשגרים אלנו טילים אבל בשנות ה-90 היחידים שהכירו את ה"חוויה" הזו היו תושבי הצפון הרחוק. זו הייתה הפעם הראשונה שבה תושבי מרכז הארץ היו תחת איום ממשי אשר כלל טילים ביולוגיים וכימיים. כל האוכלוסייה בישראל הייתה צריכה להסתובב עם מסכות אב"כ בכל הגילאים והסתגרה בחדרי ממ"ד מאולתרים עם סמרטוט טבול באקונומיקה תחוב מתחת לדלת ומסקינג טייפ על החלונות. 

כאשר מפרטים את האיומים על הכתב מציירים תמונה מפחידה אבל בפועל בשטח הורגשה חוויה אחרת לגמרי שזה לכאורה מוזר. גם אם היה טיפשי לחשוב שאקונומיקה תגן עלינו מפגיעה כימית וביולוגית זו לא הייתה התחושה. אמנם היה בלבול ומספר אנשים שנפטרו מהלם ופאניקה אבל התחושה הכללית באוכלוסייה הייתה חיובית ומאוזנת.

הבאבא בובה על עריקים ועראק

קשה שלא להשוות בין האווירה בארץ אז והיום. כשמנסים לשים את האצבע על הגורמים המדויקים כמה הבדלים מאוד בולטים מסתמנים – תחושת האמון במערכות, בצבא, בממשל, אפילו בכוחה של ארה"ב היה שונה לחלוטין. אחת הדמויות הזכורות ביותר מהתקופה ההיא הייתה דמותו של דובר צה"ל המיתולוגי – נחמן שי, שהיה עולה יום יום לשידור ומרגיע את הציבור בקולו הסמכותי והנינוח. היה ברור לכולם שצריך ואפשר לסמוך על הצבא והממשל יעשה את הדרוש והטוב ביותר עבור כולם. 

דבר שני וחשוב מאוד היה התגייסות התקשורת. מכל עבר צצו תוכניות סאטירה והומור מ'זהו-זה' ו'הבאבא בובה' האלמותי ועד ערוץ שתיים הניסיוני שרק עלה לאוויר ושידר סאטירה חצופה ורעננה כמו העולם הערב. הגישה בתקשורת היתה שונה לחלוטין מהיום וכל אדם ידע שיוכל לשאוב ממנה עידוד ושמחה.  התקשורת תיפקדה כמדורת שבט שהתחממנו לאורה. 

הגורם השלישי היה הרוח בעם. אנשים עזרו אחד לשני, משפחות התקבצו יחד במיטב טרנינגיהם וישבו מעל לחודש בביתם, כולל הילדים. בבתים משותפים, השכנים דאגו שכולם כולל הזקנים והחולים ירדו למקלטים בעת אזעקות. 

שלושת הגורמים האלו השתלבו לכדי חוויה שונה מאוד מהחיים שלנו היום. החוויה האנושית, האווירה הכללית, היא שגרמה להרגשה אחרת לגמרי של אירועים מסכני חיים. זוהי הוכחה נוספת שחוזק העם שלנו תלוי בשיתוף פעולה כנה מצד כל הגורמים בארץ. אנחנו חזקים, בריאים ובטוחים רק כאשר אנחנו תומכים אחד בשני. לא משנה מה – טילים או קורונה – התשובה היא תמיד אחת – חיבור בעם ישראל הוא הפתרון לכל הצרות.