כמו שננסי ריגן אמרה בקשר לסמים: פשוט להגיד לא. לא לראות מלחמה כאופציה. אפשר לדבר, להתווכח, לראות אופציות שונות, לראות את הפיתרון לא כדבר האופטימלי, אלא פשרה בין שני הצדדים, אבל לא להרוג. זה לא. זה לא כל כך מסובך וזה חוסך הרבה עגמת נפש. תחשבו על זה, מלחמה זה פיתרון כל כך קיצוני, כל כך יקר, כל כך כואב, אי אפשר לחשוב על משהו אחר במקום? ואם זאת לא הייתה אופציה, מה היינו עושים? בני אדם יכולים להיות כל כך אינטליגנטים,מוצאים פיתרונות שונים ומשונים לכל המצבים, למה לא למצב שהפיתרון שלו היה בעבר מלחמה?

אתם קוראים לי חולמת בהקיץ? לא יודעת על מה אני מדברת? ילדותית? ואולי אפילו קצת אידיוטית? אולי. אולי אתם צודקים אבל אולי אם תקחו את הרעיון שלי ואתם, שכל כך הרבה יותר חכמים ממני, מבריקים, פשוט אנשים גאונים – תקחו את הרעיון ממני ותביאו אותו למדרגה הבאה, המדרגה שבה אפשר לעשות נסיונות מעבדתיים, סטימולציות, קבוצות ששונאות זו את זו ואיך אפשר להגיע לפיתרון בינהן,  כי בטבע תמיד יש מכנה משותף שממנו אפשר להמשיך הלאה למדרגה מפותחת יותר. אם המכנה המשותף לא בין המספרים אז. הוא מכפלת המספרים. 

למשל, מה המכנה המשותף של עשרים ואחד וארבע עשרה? שבע, אבל מה המכנה המשותף של שבע ושלוש? עשרים ואחד, כי אין משהו משותף בינהם רק השלב הבא , המכפלה של המספרים. אותו דבר בין קבוצות, אם אנו יכולים לפתור את הבעייה בכך שנמצא את המשותף בינהם, משהו שחשוב להם יותר מאשר מה שמבדיל בינהם – יש לנו על מה לדבר, ואנו מפתחים את הנושא הזה. אם אין אנו מוצאים משהו שמשותף להם אנו ממציאים את זה בכך שאנו רואים מה חשוב להם. הם לא רואים את זה, אבל אנו כן רואים זאת. למשל, חיי אדם.

שמתם לב שמלחמה כלכלית רבת עוצמה רוחשת לה מתחת לפני השטח? סין וארה"ב מחדדות חרבות מלאות בדולרים לקראת ה"מי אשם בנזקי הקורונה" ואנחנו עוד מלקקים פצעים מעשן הטילים שאך לא מזמן הוטחו לכל עבר. מלחמה בפתח, כזאת או אחרת, ואין דרך לברוח מזה. 

מתחשק לי כמו מיכאל לייטמן, לקחת איזה ואן של ברסלבים ולהכריז ברחובות שיש דרך אחרת. אפשר לצאת מהפלונטר. המפתח טמון כאן, בתוכנו. יש לנו אוצר חבוי ששוויו יקר ערך. קוראים לזה חיבור. נשמע נאיבי, לא מציאותי, אבל זו האמת. האנטישמיות שצצה מחדש בכל העולם מביאה איתה מסר חד לעם היהודי. הם קוראים לנו, הצילו אותנו. היתכן שחיבור פשוט בין יהודים ישכין שלום עולמי? חכמים ממני טוענים שכן, ולנו נותר להתחיל ולנסות סוף כל סוף לעשות את זה.